הכרעת דין בתיק ת"פ 1538-02-11

קיצור הנטען בכתב האישום הוא שביום 3.6.09 סמוך לשעה 23:00 התחולל ויכוח בין הנאשם לבין אחיו נ' המתגורר עם הנאשם בבית הוריהם בתל אביב; במהלך הוויכוח היכה נ' את הנאשם בראשו ובבטנו והאחרון בתגובה נטל סכין מטבח ודקר את נ' בבטנו ובידו. לנ' נגרמו חבלות (קרע בטחול שהצריך את כריתתו, קרע בסרעפת וחתך ביד). הדקירה חובלנית עולה כדי עברת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (נשק קר).

קודם לבירור האישום הופנה הנאשם לבירור ולאבחון בידי ועדת האבחון בהליך פלילי הפועלת מטעם האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. מסקנת הוועדה (לאחר בדיקה כפולה) הייתה שהנאשם מתפקד ברמה שאיננה בגדר פיגור שכלי. הוא מבחין בין טוב לרע, מודע להליכי בית המשפט. ניכר כי התנהגותו חסרת גבולות ומניפולטיבית. אוצר המילים שלו אינו מצומצם. הוא לוקה בהפרעת אישיות אנטי סוציאלית, הפרעת התנהגות והתחזות .

במענה לאישום, מפי הסנגור נאמר כי הנאשם אינו חולק על כך שבמועד הנטען בכתב האישום פרץ דין ודברים בינו לבין אחיו וכי בלהט הוויכוח היכה אחיו אותו בראשו ובבטנו. בתגובה לכך אחז הנאשם בסכין מטבח וזרק אותה לעבר נ'. נ' נפגע מן הסכין בלי שהנאשם כיוון לכך והפגיעה הייתה בגב התחתון.

שאלת העובדה היחידה הטעונה בירור היא נקודת הפגיעה החבלתית בגופו של נ'. כמו כן יש לברר את טענת האישום כי הפגיעה בנ' הייתה מכוונת.

ראיות התביעה נסמכות על שני נדבכי עדות; אמרת הנאשם בחקירת המשטרה וממצאי הבדיקה הרפואית בבית החולים.

הנאשם אישר בחקירת המשטרה כי " הכנסתי לו [לנ'] את הסכין" בגב התחתון בצד הגוף. החתך בידו של נ' נוצר כשנ' חילץ את הסכין מגופו [ת/10].

סיכום האשפוז של נ' בבית החולים איכילוב מראה שנ' הובא לבית החולים לאחר שנדקר " בבטן שמאלית במעבר בטן - בית החזה וביד שמאל". הדקירה גרמה לחתך עמוק של כ-3 ס"מ במעבר חזה -בטן. נגרם קרע בטחול שבסופו של דבר הצריך את כריתתו. כמו כן יש קרע שנתפר בסרעפת וחתך שנתפר בשורש כף היד [ת/8].

ד"ר אחמד מסארווה שחתום על סיכום האשפוז ביאר את תכניו. הוא העיד שהדקירה הייתה בצד השמאלי של הגוף על גבול חזה - בטן. פגיעה בטחול מצריכה חדירת הסכין כדי 4 ס"מ ויותר אל הגוף.  פגיעה בטחול מסכנת חיי אדם (איבוד דם) אם אין התערבות כירורגית מהירה. זה למרות שניתן לחיות גם בלי טחול.

ד"ר מסארווה שלל את האפשרות שהדקירה ננעצה בגבו של נ' שכן חדירת הסכין מכיוון זה עד כדי גרימת קרע בטחול צריכה להיות מאד עוצמתית וכן חדירה כזאת תך גרימת קרע בסרעפת הייתה גורמת לקרע בראה. לפי שאין קרע בראה, אין להניח שהחדירה הייתה מן הגב.

ראיות ההגנה נשענות בעיקר על עדויות נ', ס' נ' (אמו של הנאשם) ועדות הנאשם בבית המשפט.

נ' העיד שלנוכח הוויכוח שהתהווה בין האחים ונוכח העובדה שהוא תקף את אחיו הגיב הנאשם בכך שזרק סכין לעבר המקרר וזו פגעה שלא במתכוון בגופו של העד [פ/20]. העד שלף את הסכין שנתקעה בגופו וכך אירע שנחתך בידו. במקום אחר אישר שאחיו הוציא את הסכין מגופו.

ס' העידה שהנאשם "זרק אצת הסכין" וכך אירע שנ' נדקר [פ/27].

אינני יכול לבטוח - אפילו לא כדי יצירת ספק - בעדויות של נ' וס' או בעדות הנאשם בבית המשפט. הטעם לכך שפי קרובי המשפחה ענה בהם שהם מבקש/ים לגרום למיתון האחריות של הנאשם כדי לגרום לסגירת התיק.

יתר על כן עדותם של נ' וס' אינה מתיישבת עם הממצאים הרפואיים כפי שהוסברו בידי ד"ר מסארווה. הממצאים מתיישבים היטב עם הודאת הנאשם בחקירה ("הכנסתי לו סכין").

ממצאי העובדה הם שלושה: ראשית במהלך המריבה שפרצה בין הנאשם לאחיו דקר הנאשם את אחיו באמצעות סכין מטבח בצדו השמאלי של הגוף במעבר חזה -בטן. הדקירה נעשתה מתוך מודעות לנסיבות ומתוך אדישות לתוצאה ההכרחית של פגיעה בגוף ולאפשרות שתיגרם חבלה חמורה.

שנית, הדקירה גרמה לחבלה חמורה כהגדרתה בחוק  (סעיף 34כד לחוק העונשין) לפי שנגרמה פגיעה בטחול המוגדרת כפגיעה שיש בה סכנת נפשות. החבלה החמורה נגרמה בנסיבות מחמירות (שימוש בסכין).

שלישית מאחר שאין ראיה בטוחה שהחתך בידו של נ' נגרם כתוצאה ממעשה של הנאשם אני פוטר אותו, מחמת הספק, מן האחריות לפגיעה ביד.

אני מרשיע את הנאשם בעברה של חבלה חמורה (קרע בטחול וקרע בסרעפת) בנסיבות מחמירות (שימוש בסכין) לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א) (1) לחוק העונשין.

ניתנה היום,  י"ד חשון תשע"ג , 30 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים